כיצד ספר דברי הימים מרחיב את סיפור עליית שישק ומהי מגמתו? עיון במבנה הסיפור מגלה כי ספר דברי הימים מוסיף רובד היסטוריוסופי לסיפור ובכך נותן נופך נוסף למסופר בספר מלכים.
פרקנו עוסק בסיפור עליית שישק, סיפור המופיע גם בספר מלכים (מלכים א י"ד, כה-כח), אך מרחיב אותו מאוד. מה משמעות ההרחבות של דברי הימים על הסיפור במלכים?
השוואה בין הכתוב במלכים ובדברי הימים מגלה כי מרכז הפרק (פס' ט-יא) לקוח מתוך ספר מלכים, אך כל שאר הפסוקים הם הרחבה של ספר דברי הימים. נתבונן במבנה הפרק (למבנה הרחב והמלא לחצו כאן):
א. פתיחה – חטאי רחבעם
ב. האיום
ג. התוכחה והכניעה
ד. עליית שישק
ד1. התמודדות רחבעם
ג1. הכניעה
ב1. התרת האיום
א1. סיכום – חטאי רחבעם
הפרק מסודר בצורה כיאסטית כך שהחלק הפנימי של הפרק מספר על עליית שישק, אך כל שאר החלקים מתייחסים למה שקורה מסביב: העיסוק בחטאי רחבעם ועם ישראל. רכיבים א ו-ג עוסקים בחטאי רחבעם ועם ישראל ובאמירה הקשה של הנביא: "וַיֹּאמֶר לָהֶם כֹּה-אָמַר ה' אַתֶּם עֲזַבְתֶּם אֹתִי וְאַף-אֲנִי עָזַבְתִּי אֶתְכֶם בְּיַד-שִׁישָׁק" (ה). בספר דברי הימים עליית שישק היא למעשה איום על חורבן ירושלים: "וּבְהִכָּנְעוֹ שָׁב מִמֶּנּוּ אַף-ה' וְלֹא לְהַשְׁחִית לְכָלָה" (יב). כך גם האיום בפרקנו (רכיב ב) הוא חריף יותר מאשר בספר מלכים. תיאור הגעתו של שישק לכיוון ירושלים הוא עוצמתי ודרמטי הרבה מעבר למה שמוזכר בספר מלכים.
כך ספר דברי הימים לא מוסיף פרטים חדשים על הסיפור עצמו אלא מוסיף לו נופך היסטוריוסופי. עליית שישק היא לא רק אירוע היסטורי סתמי כפי שמתואר בספר מלכים, אלא היא קשורה במצב הרוחני של רחבעם ועם ישראל. השינוי בין תחילת התהליך לסופו בא לידי ביטוי במסגרת הסיפור. בתחילה החוטאים הם רחבעם ועם ישראל: "וַיְהִי כְּהָכִין מַלְכוּת רְחַבְעָם וּכְחֶזְקָתוֹ עָזַב אֶת-תּוֹרַת ה' וְכָל-יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ" (א) ואילו בסיום הסיפור עם ישראל לא נזכר כחוטא אלא רחבעם לבדו: "וַיַּעַשׂ הָרָע כִּי לֹא הֵכִין לִבּוֹ לִדְרוֹשׁ אֶת-ה'" (יד). שישק מגיע בעקבות חטאי רחבעם ועם ישראל, והוא לא מחריב את ירושלים בגלל כניעת עם ישראל ושיבתם אל ה' רגע אחרי כן.