הגבעונים פעלו בעורמה על מנת לשכנע את ישראל לכרות עימהם ברית. בין השאר הם ניצלו את חוסר התיאום בין יהושע לנשיאים שמצידם נכשלו משום שלא שאלו את פי ה'.
המשלחת של אנשי גבעון פנתה תחילה אל כולם כאחד, אבל נתקלה בחשדנות ובקשתה לברית ידידות נענתה בקרירות (ו-ז). משום כך שינתה המשלחת את טעמה וניסתה לפעול בתנועת מלקחיים: היא דיברה עם יהושע ובו-זמנית ניהלה משא-ומתן גם עם איש ישראל.
המשלחת ניסתה כמה דרכי השפעה: א. היא פנתה אל יהושע בהכנעה, "עבדיך אנחנו" (ח) כאילו אין מגמתם ברית הדדית אלא כניעה מוחלטת, שלה לא יוכלו לסרב. ב. כלפי הנשיאים ואיש ישראל הבליטה המשלחת את מראָה החיצוני והשתמשה באמצעי ההמחשה שהביאה, בהניחה שדעת הרבים תימשך אחר סממנים חיצוניים. ג. כדי לשכך את חשדותיהם של ישראל ולהכשיר את הברית מבחינה הלכתית הציגו הגבעונים את עצמם כמאמינים ונושאי שם שמים.
ההכרעה למען הברית הושגה בשלבים אגב בלבול מערכות. יהושע כרת לגבעונים ברית מסויגת – "לחַיותם" (טו) בלבד. לעומתו לקחו הנשיאים מצֵידם של הגבעונים כמחוות ידידות וקירוב דעת (יד). זו אינה פעולה רשמית מחייבת, אבל היה בה כבר מסממני הברית, כנהוג. (יצחק סעד עם אבימלך בשעת הברית ויעקב עם לבן בברית גלעד).
חוסר התיאום והמשמעת בין הנשיאים ליהושע גילה סדק בהנהגה והכשיל אותה במעשה ממלכתי מחייב. זוהי כנראה הסיבה לתרעומת העם על הנשיאים (יח). הם אשמו בכך שעקפו סמכויות ומיהרו להישבע ביוזמתם.
הכתוב מדגיש "ואת פי ה' לא שאלו" (יד) – המשא ומתן כולו נוהל תוך התעלמות מוחלטת מדבר ה'. אלעזר הכהן עמד לבוש אפוד ועליו אורים ותומים, ואת פי ה' לא שאלו. כפי שיוזמתו המלחמתית הנמהרת של יהושע בעי לא נעשתה על פי ה' ומשום כך נכשלה (ז'), כך נכשלה גם יומרת ההנהגה לנהל מדיניות בעצמה לכרות ברית שלום לפי הבנתה.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך הספר 'עוז וענווה – עיונים ביהושע ושופטים', בהוצאת מדרשת הגולן