"לָכֵן חַי אָנִי נְאֻם אֲ-דֹנָי ה' כִּי לְדָם אֶעֶשְׂךָ וְדָם יִרְדֲּפֶךָ אִם לֹא דָם שָׂנֵאתָ וְדָם יִרְדֲּפֶךָ" (ל"ה, ו)
מדרש תנחומא (בובר) פרשת תולדות סימן ד:
אמר לו הנביא: "אם לא דם שנאת ודם ירדפך" - אמר ר' לוי בשם ר' חנינא בן חמא: זה דם הקרבנות ששנא להקריב להקב"ה. ורבותינו אומרים: זה דם המילה, שמשך לו ערלה, שנאמר: "שלח ידו בשלומיו חלל בריתו" (תה' נ"ה כא). דבר אחר: "אם לא דם שנאת" - ועשו שונא את הדם? אביו מברכו בדם, והוא בטוח בדם, שנאמר "ועל חרבך תחיה" (בר' כ"ז מ), ואומר לו "אם לא דם שנאת"?! אלא ששנא נפשו של אדם, שהיא נתונה בגופו, לפיכך אמר למה זה לי בכורה.
מדרש תנחומא - מדרש אגדה על חמשה חומשי תורה. המדרש החל להתגבש בארץ ישראל במאה החמישית אולם המשיך ונערך עד סוף המאה השביעית. המדרש בנוי מחטיבות של דרשות העוסקות בפסוקים הראשונים של כל סדר מקראי. (מתוך: ע' רייזל, מבוא למדרשים, מכללת הרצוג תשע"א)