שחין

בתחילת ספר איוב, מסופר על הצרות הרבות שהביא השטן על איוב כדי לגרום לו לסור מאמונתו. בעוד איוב יושב ומתאבל על מות בניו, היכה אותו השטן במכת השחין:

"וַיֵּצֵא הַשָּׂטָן מֵאֵת פְּנֵי ה',
וַיַּךְ אֶת אִיּוֹב בִּשְׁחִין רָע,
מִכַּף רַגְלוֹ וְעַד קָדְקֳדוֹ.
וַיִּקַּח לוֹ חֶרֶשׂ לְהִתְגָּרֵד בּוֹ,
וְהוּא יֹשֵׁב בְּתוֹךְ הָאֵפֶר" (ז-ח)

נראה כאילו פסוקים אלו נכתבו כנגד השחין שמוזכר בתורה. אחת הקללות בפרשת כי-תבוא היא קללת השחין. מכה זו הוזכרה פעמיים בין הקללות.

בפעם הראשונה נאמר:

"…בִּשְׁחִין מִצְרַיִם, ובעפלים [וּבַטְּחֹרִים], וּבַגָּרָב, וּבֶחָרֶס,
אֲשֶׁר לֹא תוּכַל לְהֵרָפֵא" (דברים כ"ח, כז)

בפעם השנייה נאמר:

"… בִּשְׁחִין רָע,
עַל הַבִּרְכַּיִם וְעַל הַשֹּׁקַיִם,
אֲשֶׁר לֹא תוּכַל לְהֵרָפֵא,
מִכַּף רַגְלְךָ וְעַד קָדְקֳדֶךָ" (שם, לה)

השחין השני יתר על הראשון בכך שהוא במקומות גלויים, בעוד הראשון הוא נסתר (אפשר ללמוד זאת מסמיכותו למכת הטחורים). השחין "עַל הַבִּרְכַּיִם וְעַל הַשֹּׁקַיִם" עשוי למנוע מהאדם מלעמוד וללכת, כפי שנאמר בשחין מצרים: "וְלֹא יָכְלוּ הַחַרְטֻמִּים לַעֲמֹד לִפְנֵי מֹשֶׁה מִפְּנֵי הַשְּׁחִין" (שמות ט', יא).

אם כן, הביטוי 'שְׁחִין רָע' המופיע באיוב מופיע גם בתורה. הביטוי 'מִכַּף רַגְלוֹ וְעַד קָדְקֳדוֹ' אף הוא מופיע בשניהם. החרס (חרשׂ) שלקח איוב כדי להתגרד מזכיר את מכת החרס שהוזכרה בתורה בפסוקים לעיל יחד עם השחין.

בדברי חז"ל אנו רואים שהשחין הוא מחלת עור חשוכת מרפא, והאדם שחולה בה מורחק מהחברה.

אולם, בתנ"ך ובדברי חז"ל הוזכרו רפואות בדרך נס מהשחין:

♦ חזקיה מלך יהודה חלה בשחין, וישעיה ציווה למרוח דבלת תאנים על השחין, וכך הוא נרפא (מלכים ב כ', ז).

♦ במדרש (ויקרא רבה) מסופר על חולה שחין שירד לטבול בכנרת, ונרפא בזכות 'בארה של מרים' שהייתה שם.

♦ יחזקאל התנבא על הנחל היוצא מן המקדש וזורם אל ים המלח. על העצים שצומחים על שפת הנחל הוא אמר: "וְהָיָה פִרְיוֹ לְמַאֲכָל, וְעָלֵהוּ לִתְרוּפָה" (יחזקאל מ"ז, יב). אמרו חז"ל במדרש: "וכל אדם שהוא חולה או מוכה שחין, רוחץ מן המים ומתרפא".

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך 

לקריאת המאמר המלא מתוך אתר "בלוג התנ"ך"